"רגע, את לא אדריכלית/מעצבת פנים/מלמדת עיצוב? אז מה הקשר שלך לזיהוי פוטנציאל או הקמת עסק?"
זו השאלה, שאני שומעת כבר שבוע, בערך מכל אדם שני, שאני מספרת לו על הסדנה שלי, מאז שפירסמתי אותה לקהל הרחב.
אז ראשית, לפני שאני עוברת לדבר על מה שבאמת מציק לי בשאלה הזו, אקדים ואומר, שזו לא הפעם הראשונה שלי בעסקי ההכנה והחשיבה על העתיד. למעשה, אני עושה את זה כבר קרוב לעשר שנים. אסביר, בעשר שנים האחרונות, אני חלק ממקום שנקרא "סטודיו 6B" ובעשר השנים הללו, חבשתי המון כובעים. לימדתי במכינה לעיצוב, שבסגרתה, ליוויתי אנשים בתהליך הקבלה ללימודי העיצוב באקדמיה, לאחר מכן, התחלתי ללמד במחלקה לעיצוב פנים בסטודיו, אותה אני מנהלת היום. לקורס עיצוב הפנים, מגיעים אנשים ללמוד קריירה שניה, אחרי שהם הבינו שהראשונה אינה מתאימה להם או שפשוט אינה מספקת. אלו אנשים בעלי תואר או שניים עם קריירה רצינית מאחוריהם, שהחליטו שמספיק להם. גיליתי במסגרת ההוראה להם יש משהו מאד מרתק.כשאני מלמדת אותם אני זוכה לפגוש אנשים שונים, מתחומים שונים, שהבינו באמצע החיים שהמסלול שעברו עד עכשיו אינו מספיק להם יותר ושהם חייבים שינוי. אני בעצם מלמדת אותם אך גם לומדת מהם המון. ובדיוק מהמקום הזה צמחה הסדנה. את הסדנה הזו אני מעבירה בשנה האחרונה לכלל בוגרי המחלקה. זוהי סדנה של זיהוי פוטנציאל והקמת עסק, בעידן שבו אין יותר מקום למה שהיה פעם זהו עידן של "המעצב החדש" ,כזה שאינו רק לומד את המקצוע אלא מבין שאחר כך צריך גם להתפרנס, להעביר מסר, לשווק ולמכור וכך גם להגיע למימוש וסיפוק. אז כפי שאתם מבינים יש הרבה קשר. שלא תבינו לא נכון אני לא מצטדקת או מתנצלת, אני רוצה להעלות נקודה חשובה יותר והיא מה שמציק לי בשאלה.
השאלה הזו רומזת על משהו עמוק יותר ועל תפיסה שכבר איננה רלוונטית. תפיסה שאומרת, שאנחנו צריכים ללמוד משהו אחד ולעשות אותו ורק אותו במשך כל חיינו, עד הפנסיה, אם אפשר ובמקום קבוע אם אפשר. וזה פשוט כבר לא רלוונטי. בעולם של שינויים מהירים של סיפוק מהיר, זה אפילו לא אפשרי.
אבל יש פה משהו אפילו עוד יותר עמוק. מעבר להבנה של מה הקשר וזה שאנשים לא מבינים, הבעיה היא שהם סבורים, שאם בחרתי להתמקד במשהו נוסף, שאינו אדריכלות או עיצוב, זה אומר שזרקתי השקעה של שנים לפח. ושאני בעצם פוטנציאל מבוזבז.
ואני אומרת, בדיוק ההפך!
העבר שלי ומה שעשיתי בו, הוא מה שאני היום. שום דבר לא נעשה לשווא. אני למעשה צמחתי ממה שעשיתי עד היום.
כל מה שלמדנו בחיים, כל מה שעסקנו בו, מעצב אותנו ומלווה אותנו גם בבחירות החדשות שלנו. הוא מה שהופך לייחוד ולבידול שלנו לעומת אנשים אחרים,שעושים כביכול בדיוק אותו הדבר. אם לא הייתי לומדת אדריכלות, לא הייתי מגיעה לסטודיו, לימודי האדריכלות ואחר כ ההוראה בסטודיו דרשו ממני לא רק לחשוב יצירתית אלא גם לדעת ללמד אחרים לחשוב כך. וחשיבה יצירתית איננה עוצרת בפיתוח קונספט לפרויקט עיצובי אלא ממשיכה ומיושמת בכל תחומי החיים. האדריכלות עשתה אותי למה שאני היום ונותנת לי את הבידול שלי. כך לדוגמא, מעצבת פנים שהיתה בעברה עורכת דין מסחרית, תהיה אשת עסקים טובה יותר מכל מעצב אחר בשל היכולות שלה במו"מ ובחדות העסקית שלה ( מבוסס על סיפור אמיתי ) וכך מעצבת פנים שהיתה בעברה פסיכולוגית קלינית, תתן ליווי אמפתי ומקשיב יותר ללקוחותיה ותבין את כאבם כמו גם את צרכיהם.
למעשה ההסתכלות על העבר וההצמדות אליו, מונעת מאיתנו להתקדם ולהתפתח, הפחד מ"לזרוק הכל לפח" משאיר אנשים אומללים, שתקועים שנים במקום שאינם רוצים להיות בו רק בשם ההשקעה שכבר נעשתה. רק בשל הפחד שכל מה שכבר השקיעו יילך לאיבוד. אבל כבר הבנו שזה לא באמת הולך לאיבוד, אלא תורם לנו בעתיד. ההצמדות לעבר ולהשקעה לא רק שאינה משתלמת אלא שהיא עוצרת אותנו. בכלכלה,קוראים לזה "עלות שקועה" שמשמעותה הוצאה שכבר בוצעה ושאינה ניתנת להחזר ולכן כבר אינה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות. על פי הבודהיזם, זוהי האחזות שהיא אחד הגורמים העיקריים לסבל (יחד עם עיוורון ודחיה) למעשה כמעט בכל בכל תחום שתבדקו תראו שזה דומה. אז מדוע אם כן, אנשים פועלים כך באחד התחומים הכי מרכזיים ומשפיעים בחייהם?
בפעם הבאה שתעלה השאלה, זכרו, הגדרות המקצוע של העולם הישן אינן רלוונטיות עוד, מה שלמדתם או עשיתם עד כה אינו מיותר ונזרק לפח והוא יהיה כזה רק אם באמת תראו אותו ככזה. הבינו כיצד מה שעשיתם עד היום גם אם אינו מספק יבנה ויעצים את מה שתעשו מחר.
השארת תגובה