בואו נדבר על סבל. יש לא מעט סבל בעולם זה לא סוד. אבל כשקובעים את הקביעה הזו אנחנו ישר מדמיינים סבל גדול, סבל של אחרים. אנחנו חושבים על רעב, על מלחמות, על עוני, מחלות, אבל אנחנו לא חושבים על הסבל הקטן, היומיומי, האישי שלנו. הסבל היומיומי הוא חיים של ״ליד״ ו״כמעט״, חיים של תיסכול וחוסר שביעות רצון, מהחיים, מהעבודה, מהחברים, מבני הזוג ועוד. זהו חוסר הסיפוק תמידי והתחושה של ״מגיע לי יותר״. הסבל הזה הוא קרוב יותר, אישי יותר והאירוניה היא, שבניגוד לתצורות הסבל הגדולות האחרות שתיארתי בהתחלה, הסבל הזה ניתן להקטנה והוא נתון לשליטתנו המלאה. לא מסכימים? תנו לי להסביר.
בודהיזם מכירים? שמעתם? אז גם אם כן וגם אם לא אסביר, כי מה שהם אומרים על סבל פשוט והגיוני: לפי דרך החיים הבודהיסטית ישנo רק שלושה גורמים המביאים לכל הסבל בחיינו. והגורמים הם עיוורון, האחזות ודחייה :
עיוורון למציאות סביבנו ותפיסת עולם שגויה, האחזות בדברים שכבר מזמן היינו צריכים לשחרר ודחייה של דברים שאנו נדרשים לעשות או להתמודד איתם.
עכשיו, אחרי שסיפרתי לכם, בדקו מול עצמכם, איפה הגורמים האלו רלוונטיים לסבל האישי שלכם (שאני כמובן מקווה שהוא לא גדול), למה אתם עיוורים? במה אתם נאחזים? ואת מה אתם דוחים? בינתיים, עד שתעשו זאת, חסכתי לכם חלק מהעבודה הזו ומיפיתי עבורכם כמה אופיציות אפשריות לשלושת הנ"ל, שאחראיות בעיקר לסבל האישי שלכם, ולסיבה שאתם אולי מרגישים שאתם תקועים בקריירה בפרט או בחיים בכלל ובכל זאת עדיין לא קמים ועושים מעשה. אז הנה לכם:
עיוורון – עיוורון ושיפוט עצמי או יותר נכון ביטול עצמי הם חברים טובים.
שימו לב לשתי הדוגמאות הבאות שמצטיינות בשיפוט עצמי.
"אני לא מספיק טוב, אין לי את זה"
כמה פעמים חשבתם לעשות משהו אבל מיד שללתם את המחשבה והפעולה, כשהאמירה הפנימית היא שאתם לא טובים מספיק, או לא מוכשרים מספיק. נשאלת השאלה האמנם? כיצד אתם יודעים? האם ניסתם? ונגיד שכן וייתכן שנכשלתם האם כישלון אחד מעיד על הכלל? מעבר לכך, לא פעם הקביעה הזו נובעת מהשוואה שלנו לאחרים שנראים לנו מצליחים ואנו ביחס אליהם כשלון מוחלט. האמנם? האם אתם באמת יכולים לומר שהם מצליחים האם זו באמת הצלחה או רק מראית עין ועל סמך זה אנו שופטים את עצמנו.
"מה יצא לי מזה?" – ראיה לטווח קצר ואי ראיית התמונה המלאה.
כשאנחנו לפני צעד משמעותי, אנחנו בדר"כ מנסים להבין אם כדאי לנו לבצע אותו וההצדקה לו תהיה התועלת שנפיק מהצעד. הבעיה היא שלא תמיד אנו רואים לטווח רחוק. מאד קל לראות מטר קדימה, הבעיה היא שיכול להיות שהמטר הזה קדימה לא מספיק משכנע. לכן התעקשו לחשוב לעתיד הרחוק, עלו ל- 20,000 רגל ונסו לראות את התמונה המלאה ורק אז תבינו את התועלת.
האחזות – האחזות מאופיינות בהשארות ודבקות באזור הנוחות
מי שעוקב אחרי יודע שאני מכנה את האזור הזה כאזור הטעות לכן הדוגמאות הבאות הן סיבות גם להשאר בו.
"יש לי עבודה נוחה/ טובה קשה לותר על עליה"
מי לא מכיר את המקום הנעים הזה במקום עבודה שבו כולם מכירים אתכם, אתם נהנים מיתרונות של ותק שאינם רק כלכליים, אתם יודעים את החוקים ואת נקודות התורפה ויכולים לתמרן את עצמכם בקלות בתוך המערכת. ועכשיו לותר על כל זה? אך האם כל זה שווה את חוסר העניין, את השחיקה, את הויתור על הפוטנציאל האמיתי על החלום האמיתי?
פחד משינוי
זה אחד מהגורמים הקלאסיים לתקיעות. בהמשך לסעיף הקודם, רובנו לא מחבקים שינויים והיינו מעדיפים להמנע מהם, אבל זכרו שינויים מביאים צמיחה, והם לא חייבים להיות מהירים ורדיקלים, אפשר גם לאט לאט כל עוד אתם בכיוון השינוי.
דחייה – למה עכשיו אם אפשר מחר/בפעם אחרת/ מתישהו/אף פעם – מחקו את המיותר…
טוב, פה יש המון דוגמאות, אתן רק שלוש כי קצרה היריעה.
לא עכשיו – עוד לא הבשילו התנאים או במילים אחרות, כש…אז….
התניה קלאסית שהמטרה העיקרית שלה היא לודא שזה לא יקרה אף פעם. מכירים את זה, אנחנו מתחילים להתנות התניות לפעולה, כשיהיה לי אז, כשיהיה לי מספיק קהל אז אעביר הרצאות עצמאית, כשיהיה לי אתר, אז אפרסם, שיהיה לי לוגו אבנה אתר, כשארויח מספיק אוריד יום בעבודה ועוד ועוד, הבעיה היא שזה רק משיכת זמן, וכשהתנאים שהצבתם יתקיימו אתם רק תתנו תנאים חדשים … אז לא עדיף בלי תנאים?
ריצוי אחרים ולא את עצמי
הטיפוסים המרצים ביננו תמיד יהיו עסוקים בלרצות אחרים, את הבוס, ההורים, הבנזוג, הילדים, ורק אחר כך את עצמם, אבל כשיש כל כך הרבה אנשים לרצות מתי נותר זמן להשקיע במה שאני רוצה?
אין לי כסף
התירוץ הקלאסי! תירוץ התירוצים! ושוב לא מדובר בהכרח בסכומים גדולים או בלקיחת משכנתא אלא גם בסכומים קטנים כדי לשלם על שירות קטן בכיוון קורס קצר או יעוץ פרסום או הכשרה. הרעיון הוא לא לראות את הכסף שביזבזתם אלא את ההשקעה שעשיתם ובחינת התמורה. לא כל השקעה היא חכה אך מחובתכם לבחון אותה. ואז הכסף שתשקיעו יחזור אליכם ברווחים.
אז מה אתם אומרים? מה התירוץ שלכם?
כתבת מעולה! מעניין ומלמד וכיף לקרוא. גם הגרפיקה וגודל הפונטים השונים והצבעים – נהדר!!
תודה דלית כייף לשמוע, מעריכה מאד את דעתך !!!
לילך את מדהימה!
את ממש כותבת את כל המחשבות והחלומות שלי בצורה כלכך נכונה, ברורה, אמיתית ומעניינת!!!! תודה!
תודה רויטל! איזה כייף!!!!