בתקופה האחרונה אני מנסה לשמור על ממוצע של 10,000 צעדים ביום ( 8 ק״מ). הסוד הוא ללכת לסטודיו ברגל כמעט כל יום.
גם בחול המועד החלטתי לא לותר על ההליכה ודווקא ביום רביעי היום הכי חם בשנה עד עכשיו, מצאתי את עצמי צועדת את עשרת אלפים הצעדים בוערת מחום ומקללת. בהשראת פסח חשבתי על בני ישראל שהלכו 40 שנה במדבר …. במילה אחת, אמאל׳ה !אבל יש סיבה אמיתית שבזכותה אני אוהבת הליכות. הליכות עושות לי סדר, הן עוזרות לי להתנקות, הן נותנות לי זמן לחשוב, זמן לשהות במחשבות ברגשות ולהפנים אותם , זה לא רק הצעדים אלו גם התובנות.
נחזור רגע לאבותינו במדבר, הם לא ספרו צעדים, תכלס הם גם לא ממש היו חייבים ללכת 40 שנה. הדרך האמיתית היתה קצרה הרבה יותר. היסטוריונים וארכיאולוגים ניסו להבין באיזו דרך הם צעדו בפועל והם הצליחו להסכים על שתי דרכים אופציונאליותה, צפונית ודרומית ונחשו מה אף אחת מהן לא לוקחת 40 (?!) שנה. גם אם תקחו בחשבון הליכה איטית של רבבות אנשים זה לא הגיוני. אז איך הסיפור המקראי מסביר את זה ? על ידי ההסבר העתיק בספר (התורה), עונש! אלוהים העניש את בני ישראל על חטא המרגלים. (כדי שהפוסט שלי לא יהפוך לפרשת השבוע, עשו גוגל). ובקיצור במקום להשמיד את העם הנבחר עד אחרון אנשיו במגפת דבר, הוא הצעיד אותם 40 שנה במדבר, ב-40 מעלות חום. אבל האם זה באמת עונש. תלוי את מי שואלים ובאיזו פרספקטיבה מסתכלים על זה. אם שואלים את ״דור המדבר״ אלו שמתו במהלך אותם 40 שנה ולא זכו להגיע לכנען, זה בהחלט עונש. אבל מה לגבי השאר? השאר רק הרויחו מהדרך. הם עברו תהליך.
להלן ההסבר:
לפי הסיפור כשבוע אחרי שעזבו את מצרים מגיעים בני ישראל למעמד הר סיני ומקבלים את התורה. ביום אחד הם הופכים להיות העם הנבחר כזה שיש לו גם תורה. והאם הם מוכנים לכך, לגמרי לא. כשבועיים לפני כן הם עם של עבדים והנה פה עם עם נבחר עם מנהיג, אלוהים, אותות ומופתים. אי אפשר להאשים אותם שהם בונים עגל מזהב, שהם חסרי אמונה ושהם מלאים ספקות וחששות. תכלס׳ אלוהים ניסה לקצר תהליכים, לעשות מחטף ותוך שבועיים לארגן לו עם נבחר, אבל איך לומר זאת החבר׳ה, כמו המצות עדיין לא ממש אפויים. אז אלוהים מבין שהוא צריך לאפות אותם טוב טוב, אפיה ארוכה בחום של 40 מעלות לזמן של 40 שנה. ומה הם לומדים בדרך? הם לומדים לא לפקפק, הם לומדים להאמין, להיות סבלנים ולסמוך על אלוהים, על משה וכו׳. ואלה שעברו את התהליך הם אלו שזוכים להגיע לנחלה. הנה לכם המשל! צריכים את הנמשל?
בבקשה !
שינויים מהירים, מצבים חדשים, סטטוס משתנה, החלטה חדשה, כל אלו לוקחים זמן.
לא ניתן לכפות אותם והם בטוח לא קורים ברגע. צריך לתת להם זמן. זמן לקרות, זמן לחלחל, זמן להטמע. גם אנחנו צריכים את הזמן הזה זמן להפנים, זמן להבין, זמן להשיל את ההתנגדות ואת תפיסות העבר ולקבל חדשות. לכן צריך דרך, צריך קילומטראז׳. צריך ללכת כברת דרך במדבר, רק אז נהיה מוכנים וראויים לזכות בארץ המובטחת.
בפעם הבאה כשאתם נתקפים יאוש, חוסר אמון , פשוט שימו נעלים וצאו לדרך, בסוף תגיעו.
אודות המחבר
