על אזורי "נוחות", "טעות" ושחיה

לקראת הסדנה שלי ביום שלישי הקרוב הנה פוסט שכתבתי לחוברת המרתקת של ליאור פרנקל, חבר יזם שמספר סיפור דומה.

מי שנמצא בתחום העשיה והיזמות מכיר היטב את הביטוי ״אזור הנוחות״ ויודע מה צריך לעשות איתו כדי להתפתח – לצאת ממנו! אזור הנוחות הוא המצב שלא דורש מאמץ, מצב בו הכל מוכר לנו, מלא בהרגלים – קל לזרום בו. ואם נוח לנו זה לא טוב, זה אומר שאנחנו לא מתפתחים, לא מתקדמים. במשך השנים עלו בי כמה תהיות: מה קורה אם אני באזור הנוחות ולא ממש נח לי, אבל אני לא מודעת שאני שם? מה אם אני מודעת אליו אבל לא מצליחה לצאת ממנו? מה אם כבר יצאתי אבל בחרתי את הכיוון הלא נכון? לכל הנ״ל אני קוראת ״אזור הטעות״ ומבחינתי זהו מקום יותר גרוע מ״אזור הנוחות״, כי בו אני גם לא מתפתחת, וגם מבזבזת את הזמן והאנרגיות שלי. החדשות הטובות הן שיש דרך להתמודד עם אזור הטעות – פשוט לא להפסיק לשאול שאלות. השאלות הן שאלות וידוא וביקורת – האם טוב לי? האם אני מסופקת? מה אני רוצה לעשות? לאן אני רוצה להגיע? למה? מה ייצא לי מזה? איך אגיע לשם? איך הדברים יראו כשאגיע? ועוד… השאלות האלה הן רשת הביטחון שלי, הן גורמות לי לסמוך על עצמי ולהבין שבכל פעם שאעמוד במקום או ארגיש תקועה – אני אתעשת ואמצא את הדרך להמשיך. לא פעם בחיי נקלעתי ל״אזור הטעות״ והשאלות הללו חילצו אותי משם. אסביר: כבר בגיל 15 ״ידעתי״ שאני רוצה להיות אדריכלית. איך הגעתי למסקנה הזו בגיל כה מוקדם? התשובה יותר פשוטה ממה שאתם חושבים – גדלתי בדירת 56 מ״ר, חלקתי חדר עם אחותי ופשוט פינטזתי על בית גדול. איכשהו ההגיון הבריא של בת 15 אמר שהדרך להגיע לבית כזה הוא להיות אדריכלית. מרגע זה ואילך כל חיי כוונו למטרה זו: המגמה בתיכון, הבגרויות, הטיול לחו״ל – הכל עמד בסימן היעד להרשם ללימודי אדריכלות. גם כשכבר למדתי, לא הסטתי את מבטי הצידה – היעד היה ברור ואני בדרך אליו. התחלתי לעבוד במשרד כבר למחרת הגשת הגמר, כשלפני עומדות שלוש שנות סטאז ומבחן הסמכה. ורק ארבע שנים אחרי סיום הלימודים, ויותר מעשור שני לאחר שהחלטתי להיות אדריכלית, התחלתי לשאול את השאלות הראשונות שלי. על פי התשובות, הבנתי שאדריכלות היא מקצוע איטי מידי בשבילי… שהבירוקרטיה שכ״כ שולטת בתחום עושה לי בחילה… ושמשרה של תשע עד חמש זה לא אני. ארבעה חודשים אח״כ התפטרתי. והשאלות לא נפסקו מאז. גם כשבחרתי להתמקד בעיצוב פנים, השאלות הביאו אותי למבנה העיסוק בתחום. כשהתחלתי ללמד – השאלות הבהירו לי שזה היעוד האמיתי שלי, וגם כשחיפשתי מה הצעד הבא הן הוציאו אותי מאזור הטעות ודחפו אותי הלאה.וזה לחלוטין לא קל, ולא תמיד הרגשתי מוכנה אבל היי, אלו החיים שלי

וכשיוצאים מאזור הטעות? איך בוחרים כיוון ומתחילים לפעול? בטח לא פעם אמרו לכם ״יאללה תקפצו למים״ ואתם בהתאם לדימוי מרגישים ממוסמרים למקפצה. עומדים עם הידיים שלוחות קדימה ולא מצליחים לקפוץ, כי גבוה, כי המים קרים, כי אתם מפחדים שאתם לא שוחים כ״כ טוב.

ואני אומרת, תקפצו, תרגישו את המים.

בהתחלה תתעייפו קצת, אולי אפילו תבלעו מים(!) אבל אז, לאט לאט, תסגלו לעצמכם את הטכניקה, ותתקדמו איכשהו. והשאלות – הן הפעמים שבהם תוציאו את הראש מחוץ למים ותוודאו שאתם בכיוון לעבר החוף הבא. שחיה נעימה

מוזמנים להרשם לסדנה הקרובה שלי כאן : ההרשמה נסגרת בקרוב.

אודות המחבר

כל הפוסטים של lilum