בימים הקרובים, החל מיום השואה וכלה ביום זכרון, ידברו הרבה על גבורה ואומץ. אנחנו אוהבים גיבורים, אנשים אמיצים, אנחנו מעריצים אותם, רוצים להיות בחברתם ובעיקר תוהים איך זה מרגיש להיות גיבור/ אמיץ.
אבל מהי גבורה? ומהו אומץ?
ההגדרה המילונית לגבורה היא: מעלה אנושית המתבטאת לרוב בעשיית, או נכונות לעשיית, מעשי אומץ אל מול סכנות ותוך הקרבה עצמית. זה נכון ורלוונטי לעיתות מצוקה ומלחמה, אבל מה לגבי שאר הזמן? האם רק בעיתות משבר ומלחמות ישנם גיבורים וקיים אומץ? התשובה הברורה היא לא. כשאנשים פועלים באומץ בסיטואציה כלשהי, נהוג לומר להם שהם אמיצים. אבל הם עצמם לא ממש מבינים על מה מדובר? הם ממש לא הרגישו באותם רגעים שהם אמיצים, אולי אפילו להפך. הם גם לא בהכרח רואים את עצמם ככאלה ביום יום. ההסבר העיקרי שלהם למעשיהם הוא, שזה מה שהיו צריכים לעשות זאת, כי לא היתה להם ברירה אחרת, כי הם היו חייבים לעשות זאת, על מנת לשרוד.
ישנם לדעתי שני סוגים של אומץ, (נשים כרגע את הגבורה בצד, כי היא מילה גדולה שבאמת קשה לנתק אותה ממלחמות וטראגדיות).
הסוג הראשון, הוא סוג האין ברירה. אם לא תפעל כמו שפעלת לא תשרוד. לא מדובר רק על השרדות במובן של חיים, אלא להמשיך קדימה ולא לוותר. לתוך הקטגוריה הזו כמובן נכניס פעולות הרואיות של מלחמה וסכנת חיים. אבל גם דברים אחרים, כמו התמודדות עם מחלות, גירושים, שינויים קיצוניים בחיים וכן הלאה. מעשים שאולי נחשבים כאמיצים בעיני הכלל, אך נעשו משום שלא היתה שום ברירה אחרת ולא היה ניתן שלא לעשות אותם.
כשהתגרשתי והתמודדתי עם מה שהייתי צריכה להתמודד, רבים אמרו לי שאני אמיצה. אני לא חשבתי ככה, להפך רוב הזמן הרגשתי קורבן שהנסיבות נפלו עליו, אבל ידעתי שאין לי שום דרך אחרת לפעול, אלא כפי שפעלתי, רציתי להמשיך לחיות, לבנות את חיי העצמאיים ולהתאושש. מדובר בבחירה המתבקשת, שאם לא תעשה, החיים יהיו חסרי משמעות ותוחלת והמחיר יהיה יקר, מחיר של אדישות ופאסביות בחיים עצמם.
הסוג השני של אומץ הוא לדעתי גדול יותר, כי הוא אומץ מבחירה. זה לא שאני ממעיטה בערכו של הראשון, אך את זה, קשה יותר לבצע. מדובר על מעשים אמצים שנובעים מבחירות שעושים שהן אינן עניין של כורח וחוסר ברירה. אלו בחירות החורגות מהשגרה והנורמה. בשדה הקרב, יהיו אלו שמתנדבים לצעוד קדימה ולהוביל ובחיי היום יום יהיו אלו מעשים הגובלים ביצירתיות ובתעוזה.
ומה יוצא לנו מזה? תלוי, או שצליחים או שלא. בשני המקרים של האומץ קיימת סכנה והתוצאות אינן מובטחות. אנשים אמיצים נופלים בשדה הקרב, אנשים אמיצים מקריבים עצמם לא פעם, מהמרים ומפסידים ואנשים אמיצים גם מועדים לכשלון. אבל אנשים אמיצים לא חוששים מהכישלון.
זה לא הפחד מכישלון שמניע אותם, אלא ההבטחה שבהצלחה.
אתמול, בשרב הגדול, בחרתי לבלות במזגן ועשיתי בינג' מטורף של הסדרה "אחים לנשק" (נשארו לי שלושה פרקים). זו סדרה מצויינת, המגוללת את סיפורה של יחידת צנחנים אמרקאית במלחמת העולם השניה באירופה. זו סדרת מלחמה מאד אינטנסיבית שאפשר לנהל עליה דיונים שלמים על גבורה ואומץ. אבל אחד נהמשפטים נחקק בראשי ומאד רלוונטי לפה. אחד החיילים בליית' סובל מחרדת קרב ומתחבא בתעלה בצד הדרך במקום לצאת להלחם ולחפשיו את חבריו. הוא לא מתפקד באומץ כמצופה ממנו. כשהוא מתוודא מול אחד ממפקדיו הלוחמים המפקד עונה לו : "כולנו פוחדים, אתה יודע למה התחבאת בתעלה? התחבאת כי חשבת שיש לך תקווה, אבל התקווה היחידה שיש לך היא לקבל את העובדה שכבר מתת, וככל שתקדים לקבל את זה כך תהיה מסוגל לתפקד כחייל. בלי רחמים בלי חמלה ובלי חרטה" כמובן שזה מה שמצופה מחייל אך לא זו הנקודה. הנקודה היא הרעיון שיש לקבל את הכישלון כמובן מאליו ולא לפחד ממנו, ורק אז ניתן להעיז כי מכאן אפשר רק לעלות.
אומץ הוא המוכנות להכשל, אומץ הוא ההבטחה שבהשרדות, או הצמיחה. אומץ היא יצירתיות ואומץ הוא בחלט המוכנות לקחת סיכונים.
לסיום שני דברים.
האחד: מכירים אתת האגדה האורבאנית על המבחן בחיבור? אני מתה עליה. אם אתם לא מכירים, הסיפור הוא כזה, קצר וקולע. במבחן בחיבור, התלמידים נדרשו לכתוב חיבור על מהוא אומץ. אחד הסטודנטים שירבט משהו מהיר על הדף והגיש ראשון את המבחן למורה. על הדף שהגיש היו כתובות רק שתי מילים "זהו אומץ!". כמובן שהוא קיבל 100 במבחן. עכשיו, זה לא שהוא הצליח לכתוב חיבור תקין על כל חלקיו, להפך, לא היה פה חיבור, אבל הוא הצליח להסביר אומץ וזה כבר לא משנה איך. הבחור ללא ספק היה אמיץ, הוא לקח סיכון בלהכשל בבגרות, אך במקום כישלון הוא הצליח.
הדבר השני, זוהי הרצאה מרגשת ב-TED של Kelley Kalafatich מדריכת שייט נהרות, על אומץ והגשמה עצמית. כשראיתי את ההרצאה הזו, היו שני הדברים שמיד שמתי לב אליהם. האחד, שהיא ממש מתרגשת, הפה שלה היה ממש יבש מרוב לחץ ושמעו את זה בדיבורה. מה שאומר שעצם "העמידה" מול קהל, מאד הפחידה אותה ודרשה ממנה התמודדות. אתם בטח תוהים למה רשמתי "עמידה" במרכאות ובכן זה משום שהיא לא ממש עומדת וזה הדבר השני שקשה לפספס, היא ישובה בכסא גלגלים. אני מודה שלאורך חלק נכבד מההרצאה תהיתי אם זהו היה המחיר בסיכונים שהיא לקחה והאם המחיר אינו כבד מידי, חכו לתשובה האמיתית בתוך ההרצאה.
תהנו !
אוהבים לקרוא אותי, הרשמו לבלוג ותקבלו למייל כל פוסט חדש שעולה
רוצים עוד ? מזכירה לכם את הסדנה הקרובה שלי על זיהוי ומימוש פוטנציאל ב- 19 למאי בשעה 9:00 בבוקר
לפרטים והרשמה
אודות המחבר
