נתחיל בשיר :
עדיין לא יודע, למה בדיוק חיכיתי?
והזמן שלי התרוצץ בטירוף,
במיליון רחובות ללא מוצא.
בכל פעם חשבתי שעשיתי את זה,
נראה שהטעם לא היה כל כך מתוק.
אז הסתובבתי לעצמי על מנת שאוכל להתעמת עם עצמי,
אבל אף פעם לא קלטתי רמז,
איך האחרים בוודאי רואים את הזיוף,
אני יותר מדי חרד לעמוד במבחן הזה.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, אני לא רוצה להיות אדם עשיר.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, אני הולך להיות אדם אחר.
הזמן אמנם יכול לשנות אותי, אבל אני לא יכול לעקוב אחרי הזמן.
אני צופה בגלים משנים את גודלם,
אבל אף פעם לא עוזבים את הזרם החם של הארעיות.
וכך הימים צפים מבעד לעיני,
אבל עדיין הימים נראים אותו הדבר.
והילדים האלה שאתה יורק עליהם,
בשעה שהם מנסים לשנות את עולמם
חסינים בפני העצות שלך, הם די מודעים למה שהם עוברים.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, אל תגיד להם להתבגר ולצאת מזה.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, איפה הבושה שלך?
השארת אותנו שקועים עד צוואר בה.
הזמן יכול לשנות אותי, אבל אתה לא יכול להתחקות אחר זמן.
קסם מוזר מרתק אותי,
אה, שינויים מכתיבים את הקצב של מה שאני עובר.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, הזהרו לכם, אתם הרוקרים.
שינויים, הסתובב והתעמת עם המוזר.
שינויים, בקרוב אתה כולם תלכו ותזדקנו.
הזמן יכול לשנות אותי, אבל אני לא יכול לעקוב אחר זמן
אמרתי שזמן יכול לשנות אותי, אבל אני לא יכול לעקוב אחר זמן
אלו כמובן המילים הכל כך מדוייקות של דיוויד ג׳ונס, הלא הוא, דיוויד בואי, שהיום, אם היה חי, היה חוגג 70. זהו השיר "Changes" אחד השירים המדהימים והחכמים ביותר שאני מכירה. אני אוהבת את השיר הזה מילדות, אבל השנה, פתאום שמתי לב כמה המילים האלו חזקות ונכונות. הן מבטאות את כל מה שלמדתי בשנים האחרונות. ואת מה שיוויד בואי ידע כבר מזמן. מדהים שהוא כתב את השיר הזה כשהוא היה רק בן 24 , כמה חכמת חיים בבחור כל כך צעיר. חכמת חיים שאופיינית לאנשים הרבה יותר בוגרים ועם יותר ניסיון חיים. אבל הוא דייויד ידע מה נכון לו. מילות השיר מבטאות כל כך הרבה דברים נכונים, הן מבטאות את האבסורד שבחיפוש אחרי סיפוק ואושר ועושר, כזה שועד לכשלון פעמים רבות משום שאנחנו בורחים מעצמנו, מהאמת שלנו ומחפשים במקומות הלא נכונים. הוא מבטא את זה שהזמן משנה אותנו כל העת ועלינו לקבל את השינוי, הוא מבטא את העובדה, שרבים נוטים לזלזל באלו שמחפשים את האמת שלהם וחושבים שהם יודעים יותר טוב, בזמןן שהם עצמם מפספסים. הם מבטאות את הידיעה, שהחיים קצרים ושכולנו נזדקן בקרוב וזה הזמן להתעמת עם האמת שלנו. והכי חשוב הם מבטאות את הערך החשוב של השינוי, של הצמיחה, של החדשנות וההתעמדות עם המוזר, האחר, השונה ובעצם החדשני.
בואו נדבר רגע על הערצה. אני מעריצה את דיויד בואי. זו לא הערצה של גיל עשרה עם פוסטרים על הקירות וגם לא כזו של ״איזה חתיך הוא״ (למרות שתמיד אהבתי את המראה האנדרוגיני שלו ועצמות הלחיים הגבוהות) זו גם לא רק האהבה שלי, למוזיקה שלו, למרות שאני באמת אוהבת אותה ותמיד חשבתי שהוא היה גאון מוזיקלי. זו הערצה אחרת, הערצה של הדרך שאותה הוא עשה. כן, אני מעריצה את הדרך של דייויד בואי, דרך של התמדה, מימוש התשוקה, חיפוש, שינוי מתמיד והמצאה מחדש. דרך של יצירה מתמדת ואי קפיאה במקום.
דיוויד בואי היה אדם שאף פעם לא הרים ידיים, היה לו חלום, היתה לו תשוקה והוא ניסה בכל כוחו לממש אותה. ולא הוא לא הצליח בין לילה, הוא נכשל, פעם אחר פעם, הוא קיבל תשובות שליליות במשך כמעט עשר שנים. הוא התחיל בגיל 15 ופרץ רק בגיל 24. אבל הוא מעולם לא הרים ידיים. בכל פעם הוא מצא את הכוחות להרים את עצמו ולנסות שוב, אבל שימו לב, לא באותה הדרך שכבר נכשל בה, הוא ניסה כיוון חדש כל פעם. בגיל 15, הוא היה סקסופוניסט בלהקה, בגיל 16 הוא היה זמר בהרכב "מוד" כושל, בגיל 17 הוא קיים את מחאת ארוכי השיער על מנת להגיע לתודעה, אחר כך הוא שר בלהקה, שאף אחד לא בא לראות, וכשזה לא עבד הוא פתח ״מעבדת האומנות״ מקום בו היה יושב, מנגן, שר ומנהל דיונים אחת לשבוע בחלל האחורי של בר קטן. אחר כך, הוא עבר לפנטומימה והופיע במופע יחיד למעלה משנה, הוא חזר למוזיקה והקים הרכב נוסף, שלישיה מתקתקה, כושלת גם היא, אז הוא פנה למשחק, חזר שוב למוזיקה הקים הרכב שבו הופיע יחד על להקתו עם תחפושות מגוכחות של גיבורי על … שספגה עגבניות ובקבוקי בירה מהקהל, כל זאת ועדיין בלי הצלחה ממשית, אם הייתם במקומו, האם הייתם ממשיכים ? בסוף ההצלחה אמנם הגיעה וגם אז לזמן קצר, את "space oddity" הוא כתב ב-69', השיר היה הצלחה בעקבות הנחיתה על הירח אבל גם זה לא ממש החזיק מעמד לאורך זמן. רק בשנת 72', דיויד בואי באמת הצליח עם הוצאת האלבום : "ziggy stardust and the spiders from mars". ההצלחה הגיעה לא רק בשל המוזיקה החדשנים אלא גם משום שהוא הבין שהוא שוב צריך להמציא את עצמו מחדש והמציא את נדמות של זיגי, הוא גם הבין אחרי כל כך הרבה ניסיונות מה הנוער מחפש וגילם את זה בתוך הדמות האנדרוגינית הזו החייזרית, שבא לכדור הארץ להושיע את הנוער. זו לא היתה הדמות האחרונה שלו , גם אחרי שכבר הצליח, הוא לא זנח את הדמויות ואת השינוי המתמיד, השינוי היה בשבילו היצירה. בכל אלבום שהוציא, הוא היה יוצר דמות חדשה, אלטר אגו חדש, הוא גם היה ממציא את הסגנון שלו מחדש והופך בדמותו להיות חלק מהיצירה עצמה. אפילו בשנה שעברה באלבום האחרון הוא חידש והגשים. הוא תמיד אהב ג'ז, ולנגן בתקליט שלו הוא גייס להקה ששמע מנגנת יום אחד כשהלך לו ברחובות ניו יורק. דיוויד היה יזם לא רק בתחום המוזיקה . הוא היה אמן יוצר, הוא מייר ופיבל, הוא היה יזם הייטק, הוא נמציא תכנה שתעודד את היצירתיות שלו בכתיבת הטקסטים, הוא היה האמן הראשון שהנפיק את עצמו בוול סטריט עם "בואי בונדס" כשמכר את מניות של עצמו. הוא כתב לתאטרון ורגעים לפני מותו העלה מחזמר בלונדון שאותו חלם להפיק כ-30 שנה. אני לא אכתוב פה את כל הביוגרפיה שלו, נראה לי שקלטתם את הרעיון.
כמו שכבר אמרתי אני מעריצה את דיוויד בואי, משום שאני מעריצה את הדרך שלו. אני מעריכה אותה ולומדת ממנה הרבה. אני לא חייבת להיות בתחום המוזיקה בשביל זה, אם אני רק מזהה את המוטיבים של דרכו. ההערצה לאנשים מסויימים יכולה ללמד אותנו רבות על עצמנו. אם אנחנו מעריצים את דרכו של מישהו, מתקנאים בה, אנחנו צריכים להעמיק ולחשוב, מה בה מושך אותנו ולזהות בעצמנו את אותם המרכיבים. אתם לא יודעים את מי אתם מעריצים, תחשבו רגע, אם היו נותנים לכם לשבת שעה עם מישהו לקפה ולקבל ממנו תובנות וטיפים, עם מי הייתם בוחרים לשבת? אילו אנשים אתם רואים ורוצים להיות כמוהם ולמה? אלו האנשים שאתם מעריצים, יש להם תפקיד חשוב בזיהוי שלכם את עצמכם. ודבר אחרון,
אמצו את השינוי, אל תפחדו ממנו, שאפו אליו, תאהבו אותו, קבלו אותו וזירמו איתו.
שינוי הוא לא מהפך, הוא לא להיות זיקית, שינוי הוא לא לזרוק את העבר לפח, שינוי הוא התחדשות, אבולוציה ,למידה מהניסיון והתאמה לעתיד. בעולם המהיר של היום, מי שאינו מתפתח, מי שאינו מעדכן גרסה ואינו צועד עם הזמן נעלם. מי שלא משתנה פשוט הופך להיות לא רלוונטי. השינוי הוא גם מרתק הוא הופך את הדרך למהנה במקום לנסבלת. נסו בצעדים קטנים, שנוי כל פעם משהו קטן, פעם תמונה שלכם באתר, פעם את הסלוגן, פעם את הדרך בה אתם פונים לקהל , תראו לאן זה לוקח אתכם תלמדו את הסביבה שלכם את הקהל שלכם את המציאות שלכם והתאימו את עצמכם. זה הצליח לדיוויד בואי, מי יודע, אולי זה יצליח גם לכם.
אודות המחבר
